סיפור אישי - אבחון דידקטי להפרעת קשב וריכוז

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי שלי שחוויתי כשהילד הבכור שלי הגיע לכיתה א'. יש לנו ילד מקסים, חייכן, שאוהב לשחק ולבלות עם חברים. נדמה היה שכשהוא יעלה לכיתה א' ילך לו הכל בקלות, הוא ישתלב טוב עם החברים ויצטיין בלימודים אבל זה לא היה כך. פתאום בשיעורים הוא החל לרחף, לדבר והוא לא נטה להשתתף בשיעורים כל כך כשהמורה הייתה שואלת שאלות את התלמידים.

למרות שאלו היו דברים שלא שמנו לב אליהם בתקופת הגן, ואולי זה היה השוק של כיתה א', החלטנו לא לחכות יותר מדי עם הבירורים והתייעצנו עם הצוות החינוכי. באמצעות שיתוף פעולה איתם הם הפנו אותנו למכון אבחון על מנת לבצע אבחון דידקטי. בהתחלה לא הבנו מה זה אבחון דידקטי וזה היה נראה לנו כמו צעד קצת קיצוני, למה לגשת לאבחון במקום לנסות לשפר את הריכוז של הילד, לנסות להסביר לו עד כמה חשוב ללמוד בשיעור ואולי לנסות כל מיני שיטות שאולי יצליחו. אבל אחרי כמה זמן הבנו שזה לא ישתפר מעצמו ושהפניה לאבחון תהיה הפיתרון הטוב ביותר עבונרו.

ניגשנו למכון אבחון וערכנו שיחת היכרות עם אחד המומחים. הוא ראיין אותנו ודיבר קצת עם הילד, הוא גם יצר קשר עם בית הספר שבו הילד לומד וביקש מהם מידע על הילד. בפגישה השניה הוא ביצע אבחון לילד שארך די הרבה זמן. הילד לא הצליח להתרכז ולשבת במהלך האבחון ולכן ערכנו פגישה נוספת כדי לסיים. בסופו של דבר קיבלנו תשובה לגבי מצבו של הילד - הפרעת קשב וריכוז!

היה נדמה שזה הולך להשפיע לרעה על הילד ושהפוטנציאל שראינו בו הולך ומתנפץ, אבל הבהירו לנו שאין ממה להיבהל ושאפשר להתמודד עם זה ולהגיע לגדולות. כמובן שלא ויתרנו והחלטנו ללמוד על התחום, לקבל את העצות שנתנו לנו ולהיות מעורבים יותר בלימודים ובהתקדמות של הילד ועכשיו יש לנו ילד נפלא בכיתה ה' שנותן נלו הרבה נחת גם בתחומי הלימודים!

עוד על לקויות למידה